ימי קורונה.
משבר שחשבנו שיקח כמה שבועות הופך אט אט לאורח חיים. המסכות, הריחוק החברתי, היעדר פרנסה, וחוסר וודאות.

את הגל הראשון - כמו רובנו - חשבתי שניצחנו. לרגע היה נדמה שחוזרים להופיע, לשמוח, לרגש ולהתרגש יחד עם הקהל הנפלא.

מה שקורה כרגע מבהיר לי שהקורונה כאן איתנו לזמן בלתי ידוע. צריך להתעשת.
רואה סביבי אנשים נפלאים יוזמים ועוזרים לזולת, נכנסים תחת האלונקה, נושאים בחלק מהנטל גם אם הוא לא ישירות רק ״שלהם״.
כולנו רקמה אנושית אחת אומר השיר הנפלא.

אז חשבתי איך אני יכול גם כן לעשות, ולו קצת, למען המעגלים סביבי. רציתי לייצר רעיון שיעזור מצד אחד לאנשים שאיתי, אבל גם יפזר קצת שמחה ואופטימיות בתקופה לא פשוטה זו.

החולצות היו פועל יוצא של כל זה.
הציטוטים האופטימיים - נבחרו בקפידה.  יש כח למילים ולצלילים. עזרו לי לפזר אותם לכל עבר.
ההכנסות - עוברות כולן (!) לקרן מיוחדת שהקמתי למען הצוותים המלווים אותי כבר 15 שנים.

אין לי ספק שבסוף הדרך עוד נהיה מאושרים. מקווה שהרעיון הקטן הזה יעזור להקל ולשמח גם תוך כדי צעידה.
שלכם באהבה גדולה,
עילי